Is this Moshiach's donkey?

The White Donkey & Other Moshiach Myths (2)

AA lot of our information about Moshiach is just warm, fuzzy details that somehow got appended to some actual facts stated in Torah literature • Guidelines to help distinguish between fact and fiction in the study of Moshiach • A second article in the “12 Principles of Principle 12” series

By Zushe Kohn

How many times have we heard that Moshiach will come to town riding on a white donkey? Is it true? Well, the “donkey” part—it does say that in Zechariah,[1] though some commentators understand it in a metaphorical sense. The “white” part, on the other hand—doesn’t say anywhere.[2] The same is true of many other Moshiach “facts”—e.g., he will be an angel and not a human; he must perform incredible miracles; [3] in his days, lollypops will grow on trees, etc.

Fact vs. Fiction

What’s clear is that a lot of our so-called “information” about Moshiach is not information at all, but warm, fuzzy details that somehow got appended to some facts stated in our Torah literature, or worse off, completely fabricated.

So how do we sort fact from fiction when it comes to Moshiach? The answer is quite simple. We look to Torah sources, as we do when gathering information on any Torah subject.

But it goes beyond that, for in Torah itself there may be several opinions on a given matter, as well as diverse categories of interpretation—e.g., pshat, remez, drush, sod, etc. And so, when looking to gain insight or perspective on a subject, or even perhaps to understand its philosophical and spiritual underpinnings, we may—and should—draw on works of Aggadah and Kabbalah, and so on. But when seeking to determine what actions are expected of us in relation to that subject—both as individuals and as a nation—we must turn to Halachah. [4]

Halachah & Aggadah

And this is where many scratch their heads and say, “Halachah!? Yes, Torah abounds with tales and tidbits of Moshiach and the future Redemption, but these are descriptions, prophecies, and promises—aspects of Torah not at all connected with Halachah!? What Halachos can there possibly be concerning Moshiach!? And which halachic authorities would describe them!?”

Enter Mishneh Torah, the Rambam’s comprehensive, encyclopedic work of Halachah. Not only does the Rambam devote two entire chapters (11 and 12 of Hilchos Melachim) to the Halachos of Moshiach,[5] he actually seals[6] Yad ha’Chazaka with them, thus alluding—in the spirit of the Talmudic dictum “Hakol holech achar hachitum [everything follows the conclusion]”—to their primary role as the goal and purpose of all the Halachos preceding them.

In this 5310 (1550) Venice edition of the Mishneh Torah, the words “and of the king Moshiach” were added to the header “the laws of kings” over the final two chapters of the book 

To be sure, the Rambam acknowledges that certain aspects of Moshiach’s coming are shrouded in mystery and were vague even to the Talmudic Sages. The particulars of the war of Gog u’Magog are a case in point.[7] The details of Techiyas ha’Meisim are another case in point. Nevertheless, when it comes to some other aspects of Moshiach’s coming, such as the obligation to believe in him and anticipate his coming, and the qualities by which he is identified as the presumed redeemer and later the definite redeemer, the Rambam lays down the law in a most definitive manner.

Which Poskim speak of Moshiach?

Lest one think, however, that the Rambam is a lone voice on this subject, and his opinion does not reflect that of other Poskim (halachic authorities), we have a klal—a principle in the study of halachic literature—that wherever the Poskim do not voice disagreement with the Rambam they, in fact, endorse his view. [8] (See Mishnah L’Melech to Hilchos Kilayim 9:11; works referenced in Sdei Chemed—Klalei ha’Poskim 6:1) What that means is that most [9] of the Rambam’s rulings on Moshiach are indeed the final Halachah.

Links to History

1665: Why we Fell for a Fraud

In the mid In the mid-17th century, half or more of world Jewry, including rabbis and scholars, followed a charismatic, smart yet emotionally disturbed young man named Shabtai Tzvi who declared himself to be the Moshiach. Only when he converted to Islam in 1666, did they regretfully realize that they succumbed to a fraud.

Historians name two factors which contributed to this peculiar man’s initial success: (a) The tragic events of Tach V’Tat (the 1648-49 massacres conducted by Khemelnitsky’s Cossack gangs in Poland and the Ukraine); (b) A warped understanding of Kabbalistic texts.

One factor however is commonly missed: there was a widespread lack of basic knowledge on the halachic requirements of Moshiach! People relied more upon general information and gut feelings than on well-grounded halachic information that it took a brazen act of conversion to Islam to prove to them that he wasn’t the chosen one.

This sentiment is echoed in the words of Rabbi Ya’akov Sasportas, an Algerian born rabbi who was an open and fierce critic of Shabtai Tzvi from the onset, who gives a detailed historical account of the Shabtai Tzvi saga in his book Tzitzas Noveil Tzvi:

Rabbi Yaakov Sasportas

“Have you seen in any book that you must believe any person who says ‘I am the Moshiach’ or if others say it . . . before he performs the [required] deeds of Moshiach, as the Rambam writes in the laws of kings? Even if he performs miracles – are miracles alone worthy enough to consider him the Moshiach?

For if so, anyone who wishes to take for himself the title of Moshiach will do so just by virtue of his piety, and there will be as much Moshiach’s as pious men.

I promise, that I would say these words even before the true Moshiach, and he would reward me for upholding the words of the sages and their true tradition”!

Contradictory Sources

Okay, so we learned something new—there are Halachos about Moshiach. There’s no denying, however, that there are numerous midrashim and maamarei Chazal (- a term that includes authoritative statements made by sages of the mishnaic and talmudic era, considered in the Jewish tradition hallowed and binding, since they were said with Divine inspiration) that describe the coming of Moshiach quite differently from the way the Rambam describes it.

For example, from the Rambam it is clear that the Geulah begins with the arrival of Moshiach. Yet we have numerous statements of Chazal, ranging from the Talmud Yerushalmi to the Midrash to the Zohar, that seem, at first glance, to call into question this signpost for the beginning of the Geulah.[10] By way of example, the Gemara [11] (Sanhedrin 98a) says that the clearest sign of the impending Geulah is that the trees of the land of Israel will bear fruit. Another maamar Chazal [12] teaches that the Geulah will come “little by little,” which may suggest that it will begin well before Moshiach’s arrival. (Yerushalmi: Brachos 1:1; Yoma 3:2) How do we understand the halachic rulings of the
Rambam in light of teachings such as these?

Once again, the answer is simple and straightforward: the Rambam was surely aware of all of these teachings and rendered his halachic decisions having taken them into account. Any ideas about Moshiach, then, that we may have garnered from the teachings of Chazal, or from verses in the Prophets, cannot inform our practical behavior where there is a clear ruling of the Rambam.

So, the next time we hear that Moshiach will come to town riding on a white donkey, we may just want to slip Sefer Shoftim off the shelf, dust off the pages of Hilchos Melachim and become informed of the Rambam’s rulings on this most important of Torah subjects.


Not Everything About Moshiach is Unknown!

A famous principle about understanding Moshiach information is that we don’t know what will happen until it happens.

This principle is true; however, out of ignorance it is often misused since it doesn’t apply to every aspect of Moshiach. There are many aspects which are clear.

Let’s open the source and examine what the Rambam writes:

“From the plain sense of the words of the prophets it is apparent that in the beginning of the Messianic era will occur the war of Gog and Magog; and that prior to the war … a prophet will arise to correct Israel and to prepare their hearts … Some sages say that Elijah will come before the coming of Mashiach. All these and similar matters, however, man will not know how they will occur until they come to pass.”

What does the Rambam mean when he writes “all these, and similar matters”?

Let’s explain what is going on here:

There are two chapters about Moshiach in the Rambam. Chapter 11 speaks of a few topics, related to the personality and identification of Moshiach himself; Chapter 12, however, speaks of events surrounding the arrival of Moshiach (the war of Gog and Magog and the when Eliyahu will come and what he will do) and what will happen after he ushers in the Geulah.

Everything in chapter 11 is very definitive, since it is based on the reaction of the sages of the Mishnah to the events of Bar Kochva (see Principle 4) and that reaction reflected a clear and defined tradition that the sages had in their hands. Chapter 12, however, is much less so. The Rambam writes why:

“In the [statements of the] prophets these are undefined matters, and the sages, too, do not have a clear tradition on these subjects except for the [apparent] implications of the Scriptural verses. That is why they have differences of opinion in these matters.”

Does this mean were walking in the dark regarding Moshiach? Not quite:

“In any case, neither the sequence of these events nor their details are fundamental to the faith. A person should not involve himself with the homiletical statements or protract on the Midrashim speaking of these or similar matters, nor is one to consider them fundamental; for they do not lead to either fear or love [of G‑d] … Rather, one is to await [the redemption] and believe the principle of this matter as we have explained.”

Interestingly, we have all the information needed to determine practical aspects of Moshiach which are up to us in our hands. Namely, what exactly about Moshiach we must believe in and how we can determine if a person claimed to be Moshiach is indeed so.

All the rest, which will surely happen but is up to G-d alone to decide when to bring about, belong to the category of “these and similar matters” which we will only know precisely what they mean when they come to pass.

May they come to pass soon!


• Various myths and half-truths became appended to the true concept of Moshiach.

• They are testament to the important role Moshiach plays in Jewish life, yet we must distinguish between fact and fiction by referring to Torah sources which are the only authoritative source for such information.

• Information about Moshiach is found in all categories of Torah; only Halachah, however, can address our practical behavior in Moshiach related events.

• The Rambam is the sole Posek (halachic authority) who discusses Moshiach systematically from a halachic perspective in the closing chapters of his monumental Mishneh Torah.

• A principle in halachic study has it that when other poskim don’t disagree with the Rambam, the endorse his view. In accordance with this principle, most of the Rambam’s rulings on Moshiach are final Halachah.

• The Rambam is only definitive on (a) what faith in Moshiach entails (b) what Moshiach’s function is, and, (c) how he can be identified.

• The Rambam’s sources is primarily the reaction of the sages to the events surrounding the rise and fall of Bar Kochva.

• On most other matters, we uphold the principle that their exact meaning will become known only when they actually come to pass.

• None of these events can therefore be a prerequisite for the arrival of Moshiach, since both their timing and meaning is unclear. This too is based on the Bar Kochva precedent.

Further reading on this topic:

The Laws of Moshiach from the Rambam’s Mishneh Torah – pocket edition; Published by Principles Press, see information in ad.

Mashiach in Jewish Law by Rabbi Dr. J. Immanuel Schochet – A systematic compilation of the essential Halachic and conceptual teachings about Moshiach and the Messianic redemption from the Biblical, Talmudic-Midrashic and other authoritative sources. Lucidly translated into English with countless notes, sources and references; Published by Sichos in English; available to read and purchase online @

Note: Some ideas in this essay are mentioned only briefly, as they will be dealt with primarily in further “principles.”

Alexander Zushe Kohn is a writer and translator specializing in Jewish topics and Chassidic topics and teachings in particular. He can be contacted  at, or 718-419-8757.

[1] זכריה ט, ט: “הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור”. תיאור זה של הגאולה הוא במצב של “לא זכו”, אך באם בנ”י הם במצב של “זכו” על זה כתוב בדניאל (ז, יג) “וארו עם ענני שמיא”, וכמבואר במסכת סנהדרין (צח, א).

ובדרך פנימיות התורה ענין של משיח רוכב על החמור, מסמל את שליטתו של משיח על “חומריות” העולם (מהר”ל בספרו גבורות ה’ פרק כט), וראה כעי”ז וביתר הרחבה בלקוטי שיחות חל”א עמ’ 15 ואילך בביאור מארז”ל (הובא בפרש”י על שמות ד,כ) “על החמור – חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שנאמר עני ורוכב על חמור” שמבאר בזה ג’ דרגות בבירור וזיכוך החומר דאברהם, משה ומלך המשיח.

[2] להעיר בדרך צחות מסנהדרין צח, א: “אמור ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו משיח על חמרא אתי, אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי. אמר ליה מי אית לך בר חיור גווני [מאה צבעים]?” ומובן בפשטות שאין הוא אומר שמשיח יבוא על חמור או סוס צבעוני, אלא שאין לך סוס שמתאים לדרגתו של מלך המשיח. ודו”ק.

[3] משנה תורה להרמב”ם, הלכות מלכים (ומלך המשיח) פרק יא הלכה ו: “אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים”.

כמובן שאין זה שולל את האפשרות לעשיית מופתים, אלא את השיטה שמחייבת את המופתים ורואה בהם כתנאי לאמיתתו של מלך המשיח וכדיוק לשונו שם: “ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות”, ואדרבה, באגרת תימן (פ”ד) כתב “והאותות ומופתים שיראו על ידו – הן הן הראיות על אמיתת יחוסו” ובפשטות י”ל שאם הוא עושה מופתים ניתן להסתייע בהם להוכיח מכך יחוסו ועוד, אך אם יש מי שיש בו שאר התנאים של מלך המשיח ואינו עושה מופתים, לא מעלה ולא מוריד בכהוא-זה מאמיתתו, ואדרבה, להאמין שמשיח צריך לעשות מופתים זהו בסתירה להא ד”התורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם”, והראי’ לכך הוא מבן כוזיבא המלך ש”שלא שאלו ממנו לא אות ולא מופת”.

וראה לקוטי שיחות חלק כז עמ’ 191 ואילך שהרמב”ם כאן קאי על תקופה הראשונה בימוה”מ, אבל אף לדידי’ יהיה תקופה שניה, בה יהי’ תחיית המתים ושאר הנפלאות. וראה באגרת תחיית המתים שלו (פ”ו) על אודות הא ד”וגר זאב עם כבש” הוא משל וחידה: “דע שאין דברינו זה החלטי”.

וראה בס’ ציצת נובל צבי (ע’ קב ואילך) מ”ש המחבר, מהר”י ששפורטש, לקהילות ישראל אודות המסית ומדיח ש”צ שר”י: “האם ראיתם בשום ספר שמחויב להאמין למשיח מי שאומר על עצמו: “משיחא אנא”? או שאומרים עליו ש”זה מלך הכבוד”, קודם עשותו מעשה משיח, כדברי הרמב”ם בהלכות מלכים ואף על פי שיתן כמה אותות ומופתים אחרים, האם כדאים הם להחזיקו משיח? … שאם לא כן, כל הרוצה ליטול שם משיח – יבוא ויטול, אם חסידותו מוכחת עליו. וכפי החסידים ירבו המשיחים… וחי העבודה, כי בפני המשיח האמיתי אני אומר כן, ושכר היה נותן לי על החזיקי בדברי רבותינו ז”ל ובקבלתם האמיתית”.

[4] “אין סומכין על האגדה” (ר’ שמואל הנגיד במבוא התלמוד). “אין למדים הלכה מדברי אגדה” (שו”ת הרמ”ע מפאנו סימן ל”ו ד”ה ועם זה). וכן ראה רמב”ם שם פרק יב הלכה ב, אודות זמן ביאת אליהו, שהביא ב’ דעות וסיים: “וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה”.

מובן מדבריו אלו שכל סוגיא הקשורה לגאולה ולמלך המשיח שלא נידונה ע”י הרמב”ם בספרו “הלכות-הלכות” (ראה הקדמת הרמב”ם למשנה תורה בסופה), אינם “עיקר בדת”, ורק הנושאים עליו הוא דן הם שייכים להלכה. ושאר אגדות ודברי חז”ל בענייני אחרית הימים הם בגדר דרוש וקבל שכר. ובפשטות אף הם יש בלימודם סגולה לזירוז גילוי המשיח (ראה שיחת ש”פ תזו”מ – ספר השיחות ה’תנש”א ח”ב ע’ 501 ובהנסמן שם).

[5] להעיר דבהכותרת לפרקים י”א וי”ב דהל’ מלכים בדפוס ויניציאה רפד, שי ועוד נכתב “הלכות מלכים ומלחמות ומלך המשיח” – (לקו”ש חח”י עמ’ 277 בהערה 45*) [וראה פאקסימיליא בפנים].

[6] “כללו של דבר – הכל הולך אחר החיתום” (ברכות יב, א). לאידך ראה הקדמת הרדב”ז לספר שופטים – “לפי שדיניו הלכתא למשיחא”, אך שוברו בצידו בלקוטי שיחות חלק ח”י עמוד 276, ונקודת הביאור שם: שבכך שסידר הרמב”ם הלכות אלו בסוף ספרו מלמדנו שבזה תלוי שלימות של כל המצוות וכל הספר. ובהערה 39 הביא את דברי הרדב”ז והעיר עליהם: “צ”ע, כי א) כמה הלכות לכאורה אינן הלכתא למשיחא (ראה לדוגמא: פ”א ה”ח ואילך…) ב) מטעם זה גם ספר הח’ והט’ (ספר עבודה וקרבנות) היו צ”ל ב(קירוב עכ”פ ל)סיום ספרו. וראה שם עוד.

[7] להעיר מ”קבלה” בשם הבעש”ט הנדפס בספר שם משמואל (להרה”צ מהר”ש מסוכטשוב, בנו של בעל “אבני נזר” ו”אגלי טל”) פ’ ויגש תרע”ז ע’ רח”צ: “הנה מבואר בכתוב שלאחר קיבוץ גלויות לעתיד, יהיה מלחמת גוג ומגוג. אבל קבלה מרבותינו הקדושים שעתה שהגלות נתארך כל כך נפטרנו ממלחמת גוג ומגוג. ואחר קיבוץ גלויות ישבו ישראל במנוחה על אדמתם לעולם”. וידוע שנבואת פורענות א”צ להתגשם “שהקב”ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה. או שתלה להם כחזקיה” (הל’ יסודי התורה להרמב”ם פ”י ה”ד).

[8] ראה משנה למלך, הלכות כלאים ט, יא. המצויין בשדי חמד כללי הפוסקים ו, א: “מאחר ששם לא השיגו, והשתיקה כהודאה דמי”. ראה גם ב”כללי הרמב”ם” ש”רובם נלקחים ומלוקטים מספר יד מלאכי ומקצתם מספר כנסת הגדולה ומספר שם הגדולים” הנדפס בתחילת ספר המדע בהוצאות הנפוצות: “ויש ללמוד מזה דהיכא דהמשיגים לא השיגוהו – סברי כוותיה”.

[9] ראה ספר המאמרים – מלוקט ח”ב עמ’ מה (בהערה 6) אודות הייעוד ד”וגר זאב עם כבש”: “כהפס”ד בקבלה ובחסידות שהכתובים הם כפשוטם – ראה ד”ה כי פדה לאדה”ז (סה”מ אתהלך לאזניא ע’ נח), ועם הגהות – באוה”ת נח (כרך ג) תרע, א. וראה שם תרע, ב ואילך. מאמרי אדה”ז ענינים ע’ פז, ועם הגהות – באוה”ת שם תרלג, ב ואילך. המשך וככה תרל”ז פצ”ד. ועוד. וראה “סיום הרמב”ם” (משיחות יו”ד שבט ה’ תשמ”ז) ס”ט (תורת מנחם – הדרנים על הרמב”ם וש”ס ע’ קל. וש”נ). ועוד.”

[10] ראה בארוכה בכ”ז בספר “דעת תורה על החזרת השטחים” פ”א ופ”ב, ס’ “בין אור לחושך” ועוד.

[11] סנהדרין צח,ב.

[12]  ירושלמי ברכות, א,א. יומא ג,ב.